האם באמת הרובוטים עומדים להחליף אותנו? חלק 9 - המנהל בעידן ה-AI, בין בקרה לאמון מתי לסמוך ומתי להתערב? /יניב אלטרס
- יניב אלטרס
- 8 באוק׳
- זמן קריאה 4 דקות
אחת השאלות הכי שכיחות שמנהלים שואלים אותי לאחרונה היא: "איך אני יודע מתי AI טועה?"
התשובה שלי תמיד מתחילה בשאלה חזרה: "איך אתה יודע מתי עובד אנושי טועה?"
אבל בכל הרצינות, אנחנו מבינים שיש פה משהו אמיתי מאחורי השאלה הזו, שקשור לדרך שבה מנהלים תופסים הטמעת כלי בינה מלאכותית בארגונים שלהם.
אז יש לי כמה עקרונות שאפשר לחשוב עליה בהקשר הזה:
אז קודם כל, ה-AI לא מחליף ולא מייתר בקרה אנושית. סורי.
מנהלים נדרשים להמשיך ולבקר את התוצרים שיוצאים מהיחידות ומהעובדים (וה"עובדים") שלהם.
שנית, כשהתוצאה נוגדת לחלוטין את הניסיון והאינטואיציה שלכם - זה זמן לחקור יותר. לא בהכרח לבטל את ההמלצה, אלא להבין למה AI רואה משהו שאתם לא רואים. וזו גם הזדמנות לחקר ולשאילת שאלות מעמיקה יותר...
כשההחלטה נוגעת לערכים ארגוניים או אתיקה עסקית - אלה תחומים שבני אדם חייבים להוביל. AI הכלי יכול לספק מידע, אבל ההחלטה צריכה להיות אנושית.
יש פה עניין אתי, והלקוחות שלכם סומכים עליכם פה.
כשההשלכות של טעות הן קריטיות - כל החלטה שיכולה לפגוע באנשים, לגרום נזק פיננסי משמעותי, או להשפיע על המוניטין של החברה צריכה בדיקה אנושית נוספת. כנ"ל פלוס פלוס...
ומצד שני, כשמדובר בדפוסים בנתונים שקשה לבני אדם לזהות, כשהמשימה חוזרת ויש הרבה מידע להעביר, או כשמדובר בתחום שבו AI כבר הוכיח עצמו במשך זמן - אולי כדאי לסמוך ולא להתערב.
כמובן שנדרש להבין מה הם התחומים הללו, מהם "מנגנוני ההגנה" שלכם וגם איך מתקשרים את זה לבעלי העניין, אבל אני לא פוסל לגמרי גם כיוונים כאלו.
ניהול הסיכונים- עליכם!
בהקשר הזה נדרש מן המנהלים החכמים לבנות "מערכת בלמים" - אוטומציות שמאפשרות להם לעקוב אחרי החלטות AI בלי לשתק אותן. כמו נהג מנוסה שנותן לרכב האוטונומי לנהוג אבל נשאר ערני ויודע מתי לקחת חזרה שליטה (לא שניסיתי באופן אישי, אבל אני חייב...)
התרבות הארגונית החדשה
מה שאני רואה אצל המנהלים המוצלחים זה הבנה שהמעבר לעבודה עם AI זה לא רק שינוי טכנולוגי - זה שינוי תרבותי.
אני לא מפסיק ולא אפסיק לחפור על זה לכל מי שעוד מעוניין להמשיך לשמוע.
הטמעת AI בארגון זה לא אירוע של מערכות מידע! זה גם לא "אירוע".
זה תהליך אסטרטגי, כלל ארגוני, ו-HR ופיתוח ארגוני חייבים להיות על זה בענק!
אנו נדרשים לסייע ליצור תרבות ארגונית שבה אנשים מרגישים בטוחים להתנסות עם AI, לעשות טעויות, ללמוד. תרבות שבה השיחה על "מה AI יכול" ו"מה רק אנחנו יכולים איתו" וגם שיחות של "מה ראוי, מתי כן, מתי לא ואם כבר אז איך" היא חלק מהשיח בארגון.
אני מכיר מנהל פרויקטים שהתחיל לעשות רטרוספקטיבות שבועיות לא רק על הפרויקט, אלא על איך הצוות עובד עם AI: מה עבד טוב? איפה היה בלבול? איך אפשר לשפר את הממשק האנושי-מחשובי?
"זה כמו שאנחנו לומדים לעבוד עם חבר צוות חדש", הוא אמר. "רק שהחבר הזה לא שותה קפה ולא מבין אירוניה."
המנהל כמתרגם תרבותי
אחד הדברים הכי מעניינים שאני רואה זה מנהלים שהופכים ל"מתרגמים תרבותיים" בין העולם הטכנולוגי לעולם האנושי.
הם לומדים להסביר להנהלה הבכירה למה השקעה בלמידת AI של הצוות היא לא "בזבוז זמן" אלא השקעה אסטרטגית. הם לומדים להרגיע עובדים שמפחדים ש AI יחליף אותם. והם לומדים להציב ציפיות ריאליסטיות לגבי מה שהטכנולוגיה יכולה ולא יכולה, והכל תחת הבנה של "אנחנו לא באמת יודעים הכל, דברים בערבון מוגבל, והכל משתנה מרגע לרגע".
להיות כזה מנהל דורש סט מאוד מחודד של כישורי תקשורת בינאישית.
איך מסבירים בפועל להנהלה בכירה למה החלטה של אלגוריתם נכונה גם אם היא לא אינטואיטיבית? איך מרגיעים עובד ותיק שחושש שהוא הולך להיעלם? איך משכנעים צוות להשקיע זמן בלמידת כלים שישתנו בעוד שישה חודשים?
התמודדות עם החרדה הניהולית
בואו נהיה כנים לרגע - הרבה מנהלים מפחדים. הם לא מפחדים רק ש- AI יחליף אותם (אם כי גם), הם מפחדים לקבל החלטות גרועות בגלל שהם לא הבינו איך הטכנולוגיה עובדת.
מנהלת משאבי אנוש סיפרה לי איך היא מרגישה שפספסה גיוס של מועמד מעולה כי מערכת הניקוד מבוססת AI של החברה דירגה אותו נמוך. "אני ידעתי שמשהו לא מסתדר", היא אמרה, "אבל לא סמכתי על עצמי מול המערכת."
זה הפחד האמיתי - לא רק מהטכנולוגיה, אלא מחוסר הביטחון שלנו ביכולת שלנו לנווט בעולם שבו ההחלטות מתקבלות ביחד עם מכונות.
המנהלים שמתמודדים טוב עם זה הם אלה שמבינים שהם לא צריכים להפוך למומחי טכנולוגיה. הם צריכים להפוך למומחים בזיהוי מתי לסמוך על הטכנולוגיה ומתי לא.
עתיד המנהיגות בארגונים
אני חושב שאנחנו רק בתחילת התהליך של הבנה איך מנהיגות נראית כשמנהלים בני אדם וטכנולוגיה יחד. המנהלים של העתיד יהיו פחות "מנהלים" ויותר "מאמנים" - אנשים שעוזרים לאחרים להתפתח, לשפר תהליכים, ולהפיק מקסימום מהשילוב בין יכולות אנושיות וטכנולוגיות.
זה לא אומר שהבקרה והאחריות נעלמות. אבל הן משתנות. במקום לבקר כל פרט, המנהל מוודא שהתהליכים תקינים. במקום לקבל כל החלטה, הוא מוודא שמתקבלות החלטות טובות.
והכי חשוב - במקום לנהל אנשים או לנהל טכנולוגיה, הוא מנהל את השיתוף ביניהם.
זה עידן של מנהיגות שיתופית, עידן של מנהלים שהערך שלהם נמדד לא בכמה הם "שולטים", אלא בכמה הם מאפשרים לאחרים להצליח.
וזה, אולי, אחד השינויים הכי חיוביים שכניסת ה- AI מביאה.
היא מכריחה אותנו להיות מנהלים טובים יותר. לא כי אין ברירה, אלא כי פתאום יש לנו שותף שיכול לעזור לנו לראות איך מנהיגות אמיתית נראית.
השאלה היא אם נהיה מספיק אמיצים לקחת את השיעור.
תגובות