top of page

חשיבה תוצאתית בתחומי חינוך וחברה: מדוע כל כך קשה לממשה? - יעקב ויטנברג




הגישה התוצאתית לא משנה רק את חשיבתם ודרך עבודתם של מנהלים ועובדים אלא גם את עבודתם של יועצים ארגוניים. יועצים ארגוניים מוערכים על תרומת עבודתם לתוצאות ולא רק ביחס לשיפור תהליכים ארגוניים, ניהוליים או אישיים. התוצאה היא שצריכה להנחות אותנו ולא דרכי הביצוע, קרי מה צריך לעשות ולא איך צריך לעשות. חשוב להתרחק מהמודל בו אני מאמין כפתרון קסם לכל חולי, ולחדול מהתאמת צורכי הארגון לארגז הכלים שאוחז בהם היועץ הארגוני ותחומי התמחותו. יש לאחוז בבסיס רחב של מודלים, גישות וכלים ומתוכם לשלוף אובייקטיבית את זה שמתאים לארגון מסוים במצב מסוים כדי להשיג את מירב התוצאות.


כללי

האם העולם הוא תהליכי או תוצאתי ומה מהמקום של היועצים הארגוניים?

הגישה התוצאתית שהשפעתה גדלה בעשור האחרון חודרת גם לתחומים של חינוך, חברה ורווחה. תחומים אלו, עדיין חושבים ופועלים במידה רבה לפי הגשה התהליכית. הגישה התוצאתית מתחילה מהגדרת התוצאה הסופית אליה חותרים להגיע וממנה גוזרים, תוצאות ביניים, תפוקות, שלבי התארגנות ותשומות.

להשיג תוצאות, לבצע דברים, לגרום להם להתרחש, זוהי תמצית הניהול. או לפי פיטר דרוקר ״אולי עלינו להגדיר את המשימה מחדש; זה לא ״ניהול״ עבודתם של האנשים אלא ״ניהול״ לשם ביצוע. נקודת המוצא צריכה להיות הגדרת התוצאות. ברור שתפיסה זו מניחה הנחות שונות בנוגע לאנשים בארגון ובנוגע לעבודתם. אף אחד אינו ״מנהל״ אנשים. ״התוצאה היא שצריכה לכוון את האנשים״. להבדיל מגישות הניהול המסורתי שהתמקדו בדרכי הביצוע ובשאלה איך צריך לעשות? גישתו התוצאתית של דרוקר התמקדה ביעדי ביצוע ובשאלה ״מה צריך לעשות?״.

לתפיסה התוצאתית השלכות משמעותיות על הפיתוח הארגוני. אני מסכים עם ראובן כץ המנסח זאת בחדות. במקום לראות בתוצאות הנובעות מתהליכי פיתוח ארגוני כמטרות, יש לראותן כאמצעים בהשגת מטרות הארגון. מרבית היועצים הארגוניים באים מתחומי הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, עבודה סוציאלית וחינוך. המאפיין העיקרי של פעולתם במערכות הארגוניות השונות הוא הדרכה, יישום  ושימוש במודלים וכלים שפותחו בתחומי הידע מהם הם באים. הנחתם המוצא שלהם היא שככל שתהליכי הביצוע יעשו בצורה טובה ונכונה יותר, כך תעלה רמת השגת התוצאות. יועצים ארגוניים רבים ייכנסו למבוכה כאשר יתבקשו  להוכיח קשר מדיד בין פעילותם לבין התרומה להישגי הארגון תוצאותיו והצלחתו. לכן מטרתו של הייעוץ הארגוני הוא לא לשפר את התהליכים הארגוניים, הניהוליים והאנושיים אלא לעלות את רמת השגת התוצאות. יועצים ארגוניים חוטאים לדעתי בכך שהם שבויים במודל כזה או אחר כתפיסת עולם ייעוצית שלהם. כאשר הם סבורים שהוא מתאים לכל ארגון, במיוחד כשמדובר על ״השפן התורן״ שבאופנה שמנסים להתאים את הארגון אליו.

אני נזכר ביועץ בכיר שאחז במודל אחד וקידשו. אנשי הארגון אותם הדריך (בכירים מאוד) ראו במודל כלא רלוונטי להם ולא יקדמם לתוצאות. הוא הציב אולטימטום או שתפעלו בתוכנית ההדרכה לפיו או שאין לכם מה להמשיך ולהגיע לתכנית. הבכירים לא היו מוכנים להמשיך בתוכנית והצביעו ברגליים. היועץ המשיך להגיע לתוכנית ולא היה מוכן לשנות מגישתו המקצועית. ייתכן שהוא עדיין ממשיך להגיע לתכנית.... במקום להתייחס לארגון כמערכת הנמדדת על פי תוצאות מתייחסים לארגון כמערכת חברתית שמטרתה העיקרית הסתגלות, סיפוק צורכי העובד התנהגות מוסרית וכדומה. זאת גם הסיבות שהרבה תהליכי פתוח ארגוני נתפסים ״כעקרים״. המסקנה לפחות מבחינתי היא שהיועץ חייב לאחוז בבסיס רחב של מודלים, גישות וכלים ולדעת מתי והיכן עליו לשלוף את אלה שיקדמו אותו להשגת התוצאות ולהפסיק להניח כי אם המודל חדשני ״וטוב״ הוא גם אוטומטית יביא לתוצאות.

מרבית האסכולות והמודלים הניהוליים שפותחו עד היום היו במהותם תהליכים ולא על תוצאות.  הם התמקדו יותר בארגון, במבנה, בדרך הפעולה, ופחות בתוצאות. פיטר דרוקר היה הראשון בשנות ה-60 שניסה להציג גישה המתמקדת בתוצאות. גישת הניהול לפי יעדים נ.ל.י  שפשטה ״כאש בשדה קוצים״, הפכה ללהיט בשנות ה-70 בכל ארגון. עם זאת, הגישה דעכה בגלל הקושי והמחויבות  להפוך את ה"שטרות לפרעון", כלומר ליעדים, ולקחת אחריות להשגתם.

הגישה התהליכית יוצאת מהתשומות, שלבי התארגנות והתפוקות. זאת מתוך הנחה מרכזית שאם משקיעים, ורצוי הרבה משאבים-תשומות, מגיעים גם לתוצאות. מדובר בשתי פילוסופיות שונות ששתיהן חותרות בסופו של דבר להגיע לתוצאות. קיימת הפרדה בין החשיבה על התוצאה הסופית הרצויה לבין תהליך החשיבה על דרך השגתה. החשיבה התוצאתית מבוססת על מקורות פילוסופיים ולוגיים, משלימה את החשיבה התהליכית, משתמשת בתוצאה עצמה ככלי להשגתה. היא אפקטיבית במיוחד במצבי אי ודאות, שנוי ומשבר. כאשר יש חשיבות מיוחדת להצלחה ומגדילה את סיכויה. החשיבה התוצאתית מופשטת יותר, קשה יותר, מחייבת הכרה במגבלות, מחייבת השקעה רבה בניסוח התוצאה הרצויה, ואינה מהווה תחליף לחשיבה תהליכית. במקום חיזוי העתיד, היא מייצרת את העתיד.

 

למהות של החשיבה התוצאתית  והחשיבה התהליכית

החשיבה התוצאתית -OTS- OUTCOME THINKING STYLE. השאלה המרכזית בה עוסקת החשיבה התוצאתית היא מה המטרה אשר צריכה להנחות אותנו ברמה החשיבתית אשר תוביל אותנו במציאות לרמת ההצלחה הגבוהה ביותר האפשרית?

ההווה נקבע על ידי העתיד ולא הווה נקבע על ידי העבר [פרופסור לייבוביץ]. המציאות העתידית שונה תמיד מזו שהייתה ולכן עלינו לאתר את אותם עקרונות שהם מעבר למקום ולזמן. אשר גם במציאות העתידית יש בהם כדי להובילנו להצלחה. השימוש בחשיבה תוצאתית משמעו דרישה לעבודה מתוכננת וממוקדת תוך העמקת המחויבות והאחריות של בעלי התפקידים לתוצאות פעילותם. זו חשיבה תכנונית המדגישה את הגדרת התוצאות כשלב ראשוני וחיוני בתהליכי תכנון. היא מתבססת על מתודולוגית, חשיבה פורצת דרך, ניהול לפי יעדים- נ.ל.י, על גישת התיכון מחדש –REENGERING', הגישה של הגדרת מטרות, גישת המערכות ועל עולם המטה קוגניציה –חשיבה על חשיבה. זו חשיבה ממוקדת מטרה. חשיבה שמתחילה את המסע מהשורה האחרונה. התוצאה עצמה הופכת  לפלטפורמה אשר ממנה נגזרים תוצאות הביניים, המטרות, היעדים, הפעולות, שלבי ההתארגנות והתשומות. הדגש הוא על המה והאפקטיביות-תכליתיות לטווח הארוך. החשיבה התוצאתית מייצרת פוקוס ומצפן למטרה. כל הזמן אפשר לבדוק   אם אנחנו בכוון הנכון.

עלינו לשאול קודם על התוצאות שרוצים להשיג ורק אחר כך מה יש לעשות - כלומר על הדרך ובחינה מתמדת על אופן ההתקדמות להשגתם. חשיבה זו מחייבת עבודה מתוכננת וממוקדת תוך העמקת המחויבות והאחריותיות (Accountability). ניתוח המטרות הוא הצעד הראשון בהתמודדות עם בעיה. להצבת תוצאות מראש יש השפעה על מוטיבציה, תחושת מסוגלות' הישגים בכלל והישגים לימודיים בפרט.

כשמתחילים מהסוף אנחנו מפעילים יותר את הדמיון והחשיבה היצירתית של רעיונות אפשריים  להגיע לתוצאה הסופית. אנחנו מתרגלים את המוח בחשיבה ״ברוורס״. הדרך מופיעה כשלב שני ולא ראשון. יוצרים תחושה שכבר הגענו למטרה' שהיא מוחשית. כל תוצאת ביניים שהושגה הופכת למשאב נוסף להשגת התוצאה הסופית. התוצאה אינה סטטית היא מניעה לפעולות על ידי פירוקה לפעולות-לתוצאות ביניים קונקרטיות ומדידות. הם הבסיס להצלחה. מכלול ההחלטות לגבי הקצאת משאבים ודרכי פעולה נגזרים מהתוצאות המבוקשות. מדובר בחשיבה שבה הגדרת התוצאה נעשית בצורה המופשטת ביותר בהווה. היא זו שמנחה את הפרט או הארגון בהווה.

חשיבה תוצאתית דוחה סיפוקים מידיים ומחייבת השקעה רבה בניסוח התוצאה הרצויה. החשיבה התוצאתית מהווה גם כלי שיטתי למימוש עצמי בעזרתו יכול הפרט להגדיר חזונו וערכיו. מדובר בחשיבה המהווה אתגר אינטלקטואלי ורגשי. בגלל המורכבות הגבוהה הנדרשת, הממד התוצאתי מסביר את הסיבה להקמת ארגון, סיפור הישרדותו והצלחתו. ברגע שמושגת תוצאה מסוימת היא הופכת למשאב המתווסף למשאבים  העומדים לרשותנו וחזר חלילה.

חשיבה תהליכית: ממוקדת באיכות הביצוע ומידת יעילות ניצול המשאבים. המיקוד על חיפוש מודלים ושיטות וכלים שהוכיחו עצמם בעבר כמוצלחים. אירוע במציאות מביא למחשבות ופרשנויות המעוררות רגש כלשהו היוצר פעולה במציאות מתוך תקווה שתושג תוצאה בעתיד. כלומר, אנחנו לא מגיבים ישירות אל אירועים המתרחשים במציאות אלא אל הפרשנויות הסובייקטיביות שאנחנו נותנים לאירועים אלה. הרגש מניע לפעולה [פרויד] כדי להחליט איזה משאבים ותהליכים יביאו להשגת התוצאה. התוצאה המבוקשת נתפסת כנתון כמרכיב סטטי והעיקר הוא הביצוע. הסתכלות אחורה למגמות עבר לתוצאות שהושגו בעבר, התמקדות כיצד לעשות דברים נכון [יעילות] ולא בעשיית הדברים הנכונים [אפקטיביות-תכליתיות]. תיאור הפעילויות אותן יש לבצע כדי להשיג את התוצאה. חשיבה יצירתית תהליכית מפתחת ומחדשת דברים קיימים בשונה מחשיבה תוצאתית המנסה ליצור  תוצאות חדשות וחדשנות בנות מימוש. בחשיבה תהליכית יש חשש שנאבד את המטרה, שקועים בביצוע פעולות ומאבדים פוקוס. מרבית המלים בכל השפות המתארות פעילות כלשהי מתארות את הפעילות במונחי תהליך ולא במונחי תוצאה. 

בגישה התוצאתית אנחנו יוצאים  מהתוצאה      לדרכי פעולה   לבחירת המשאבים הרלוונטיים

בגישה התהליכית אנחנו יוצאים מהשגת משאבים    לדרכי פעולה    לתוצאות.

 

שני מאפיינים מרכזיים של ארגון הם מדידת הישרדותו והצלחתו על פי רמת השגת תוצאותיו.

  1. הגישה התוצאתית ומערכת החינוך במבחן התוצאה

מנקודת ראות של הגישה התוצאתית אחת המערכות הבעייתיות   יא מערכת החינוך״. תהליך היצור המרכזי שלה הוא תהליך הלמידה. תהליך זה מבוסס על שתי הנחות יסוד. הראשונה, ככל שנדע ונכיר יותר תכנים ושיטות ודרך הפעלתם, כך יושגו תוצאות פדגוגיות יותר טובות2. השנייה, המנבא הטוב ביותר של העתיד הוא ניסיון העבר. הנחות אלה יוצרות שתי בעיות מרכזיות. הבעיה הראשונה היא שהתוצאות נתפסות בחינוך בראייה ארוכת טווח. הטענה היא כי רק לאחר שנים שהתלמיד הוא בוגר ניתן להעריך את תרומתה של מערכת החינוך. טענה זו נותנת לגיטימציה להימנע ממדידה והערכה ולפעול ללא בקרה. הבעיה השנייה כרוכה בכך שהמערכת צריכה להכין את התלמיד לעתיד בצורה הטובה ביותר. הנחה זו יוצרת מצב שהלמידה שהוכיחה עצמה בעבר מתייחסת גם לתוצאות העבר ולא לתוצאות עתידיות. כלומר המדדים העיקריים בהם משתמשת המערכת הם מדדים המתייחסים לתקפות ולמהימנות של מודלים חינוכיים ושיטות הוראה שיושמו בעבר. בעולם דינמי  ומשתנה בקצב מהיר, לא בטוח שמדדים אלה תקפים לגבי העשייה החינוכית בהווה ובעתיד״ [כץ[2]. 

מרכז הכובד של המדידה הוא התוצאות המתוכננות ולא תהליכי הביצוע. התכנון הוא התשתית הטובה ביותר של המדידה. יש לתכנן את התוצאות מראש ולמדוד את ההישגים בפועל מול התוצאות המתוכננות. דווקא תחומי החינוך, הרווחה והבריאות הניזונים מתקציבי ממשלה שהם כספי הציבור מחויבים לעמוד ברמה הגבוהה ביותר של מבחן התוצאות והכדאיות. לבוחן התוצאות שני היבטים עיקריים: איכות התוצאות המושגות מנקודת צורכי הציבור ושביעות רצונו ויחס עלות תועלת כלכלית   [ראה ראובן כץ 2]. אלו הם התנאים להצדקת קיומם והצלחתם. הגישה התוצאתית היא לכן טבע שני הכרחי למערכות אלה שטבען הראשון הוא הנטייה להגדיל את היקף פעילותן ותקציבן כמטרות בפני עצמן.


 2. דוגמאות להמחשה ההבחנה בין ראיה תהליכית לתוצאתית

דוגמה ראשונה: תכנית הכנה לצה״ל בבתי ספר מבוססת על תכנית בית ספרית. הצלחתה נמדדת  בעמידה בכל דרישות התוכנית, השגת ציונים גבוהים ובשביעות רצון של כל בעלי העניין, תלמידים, מורים, הורים. זו גישה תהליכית המסתפקת בהשגת תפוקה. 

הגישה התוצאתית תגדיר את התוצאה הסופית: אחוז גיוס של התלמידים במחזור ליחידות קרביות. תוצאת ביניים קודמת לה תהיה אחוז הגיוס מסך המשתתפים במחזור בתכנית הכנה לצה״ל. תפוקת הפרויקט תהייה הצלחה בתכנית עצמה כאשר התלמיד עדיין בבית הספר. מכאן גם ברור שהצלחה בחשיבה התהליכית תלויה בשליטה כמעט מוחלטת רק בעשייה במסגרת הבית ספרית. הצלחה של התכנית מבחינת בית הספר אינה מבטיחה הצלחה בתוצאה הסופית של גיוס ליחידות קרביות. החשיבה התוצאתית לכן לא תלויה רק במה שמתרחש בבית הספר אלא גם ובעיקר מה קורה לתלמיד שהשתתף בפועל בפרויקט לאחר שסיים את בית הספר והתגייס לצבא. בתקופה זו ישנם  גורמים מתערבים משפיעים שאינם בשליטה הישירה של בית הספר. טוב יעשה בית הספר אם   יעקוב אחרי התוצאות הסופיות ותוצאות הביניים של המחזורים הנוספים, ינתחם ויפיק מהם לקחים לגבי פרויקט ההכנה של המחזור הנוכחי ובנוסף יש להתייחס למגמות עתיד שהצבא שוקד עליהם.

דוגמה שניה: בתי ספר רבים נוטים להשתמש בהרחבה ביוזמות של עמותות וגופים חיצוניים מתערבים הניתנות חינם. מאחר ואינם משלמים מתקציבם הדל עבור התערבותם הם מקבלים בידיים פתוחות כל יוזמה שמציעים להם. בית הספר מתמלא בעשרות יוזמות ופרויקטים. ראה זה פלא מתברר שההישגים הפדגוגיים ואחרים אינם משתפרים. במקרים רבים אפילו נפגעים. צוות המורים נדרש להקדיש להם זמן ומאמץ על חשבון הוראה בתוכנית ההוראה השוטפת. היוזמות של הגורמים המתערבים לא נבדקים מראש לעומק, לא נבחנת הכדאיות והרלוונטיות שלהם לבית הספר לא מתבצעת עליהם הערכה מעצבת ומסכמת (אפילו המפקחים מתקשים לעקוב אחריהם). הם הופכים לנטל ולא לנכס. תעיד על כך ביקורת רבה על מאות גופים מתערבים שעבודתם נבדקה על ידי מבקר המדינה. מאידך בתי ספר שבהם מעט יוזמות של גופים מתערבים שהגדירו את התוצאה הסופית המצופה מכל גוף מתערב חיצוני ובחרו את המעט המשמעותי והרלוונטי הצליחו לשפר הישגיהם. ללמדנו שתוספת משאבים ותוכניות אינן מספיקות לשפר תוצאות. יש להגדיר את התוצאות הסופיות מראש וכל היתר צריך לשרת אותן. בנוסף בתי ספר מעריכים הצלחות של תכניות על בסיס מדדי עבר שאינם רלוונטיים עתה ולא על בסיס מגמות העתיד.

דוגמה שלישית: בבית ספר לחינוך מיוחד מתקיימת תכנית להכנה לעבודה בשוק התעסוקה הפתוח. תלמידים עם מנחה צמודה מגיעים למקומות עבודה ולומדים הרגלי עבודה ונחשפים לעולם העבודה. הצלחת התוכנית נמדדת על ידי הציונים של שביעות הרצון של המורים המלווים, מקומות העבודה, התלמידים וההורים. כך נמשכת התוכנית משנה לשנה. שאלתי את מנהלת בית הספר וצוות ההוראה מה קורה לאחר שהתלמידים סיימו לימודיהם. כמה מהם אכן נקלטו ועובדים בשוק הפתוח. התגובה הראשונית שלהם שאינם יודעים סטטיסטית. סיפרו לי על כמה סיפורי הצלחה, אך המספר הכולל לא היה מוכר. יתרה מכך לדעתם הם עושים הכשרה טובה, כפי שרואים בשביעות הרצון הגבוהה של כל הגורמים. מה שקורה לאחר שסיימו את בית הספר אינו באחריותם, לטענתם אין להם על כך השפעה. מאוחר יותר הצוות הבין כי הם לא הגדירו את התוצאה הסופית כעבודה בשוק החופשי (ולא מיומנויות לעבודה). לכן, ייתכן מאוד שהתוכניות שמשקיעים בהן כל כך הרבה אינן הרלוונטיות להצלחת הבוגרים להסתדר בשוק הפתוח. רק למוד לעומק של ההיבטים השונים הקשיים והחסמים של  ההשמה בשוק העבודה לאחר גמר הלימודים מאפשרים בניה, שונה של תכניות המותאמת לשוק העבודה והשינויים בו.

דוגמה רביעית: בגן ובבית הספר לימדו אותנו שכאשר יש מבוך ובקצה אחד שלו גבינה ובקצה השני שלו עכבר ניתן לפעול בשתי דרכים שונות: אפשר לטייל עם העכבר בפיתולים של המבוך להגיע למבוי סתום לחזור חזרה להמשיך עד שנעצרים וחוזרים שוב. הרבה ניסוי וטעיה, תסכול ומתח ורוגז. דרך נוספת היא כאשר הילדים מתחילים מהסוף, מהגבינה ונעים לכיוון העכבר -  זוהי החשיבה התוצאתית. ברור גם באיזה משתי הדרכים נגיע מהר יותר עם פחות "התברברויות״ תסכול ותקיעות.

דוגמה רלוונטית לתקופה: אזרחים חוסנו מפני הקורונה (תפוקה), המידה שבה המחוסנים אינם נדבקים במחלה (תוצאת ביניים) המידה בה הופחתה התפשטות המחלה בקהילה (תוצאה סופית). 

במחקר שביצע אייל קמינקא באוניברסיטת בר אילן (2005) הוא מצביע על כך שלשימוש בחשיבה תוצאתית יש השפעה על הישגים לימודיים. קיים קשר מובהק בין חשיבה תוצאתית לבין פתרון בעיות יישומיות. 

גם בתיאורי תפקיד של עובדים אפשר להבחין בין חשיבה תוצאתית לתהליכית. למשל: בחשיבה תהליכית המטרה של מזכירה לספק שרותי משרד מרביים ועמידה בלוח זמנים, היא צריכה להתמקד ברמת הביצוע, איכות השירות ולהשביע את רצון הממונה. בחשיבה תוצאתית עליה ללמוד להכיר ולפעול לפי עדיפויותיו ולהקל עליו למקסם הישגיו. כדי להפעיל את מנגנון החשיבה התכליתית שלנו עלינו לנסות לנטרל את השפעת אירועי העבר ולהתמקד בעתיד הרצוי-כלומר בתוצאה המיטבית שאנחנו רוצים להשיג.

מעניינת גישתה של ד״ר דיתי קליין. לדעתה המכנה המשותף לכל אלה הזוכים להצלחה מתמשכת  הוא האינטליגנציה התוצאתית. קליין מדברת על אינטליגנציה תוצאתית הכוללת 3 יכולות ניהוליות נפרדות: 1. מודעות להתנהגויות המקדמות אותנו, להתנהגויות המעכבות אותנו ולצרכים המניעים אותנו. 2. יכולת הבחירה והגדרה נכונה של מטרות עתידיות. 3. כישורי תכנון וביצוע ממוקדי מטרה.

 

בנימה פילוסופית

התוצאה היא גם הסיבה להתהוותה. ילד הוא אדם בוגר בכוח. אדם בוגר הוא הסיבה לקיומו של הילד, האדם הוא התוצאה. כך גם הצומח תכלית הדומם, החי תכלית הצומח, האדם תכלית החי-פירמידת התכליות של העולם לפי אריסטו. וקאן מוסיף יש לאתר את התוצאות הנכונות ביותר ומהם לגזור את הפעולות הנכונות ביותר. כך נצמצם את חוסר הוודאות בידיעת העתיד.

אם נסתכל קדימה נמצא מטרה רחוקה יותר שהיא החשובה והמשמעותית באמת. היא זו שתוביל אותנו לרמת ההצלחה הגבוהה ביותר. כך ניקח בחשבון יותר ממדים, פרטים וגורמים המשפיעים על הצלחתנו האפשרית. התהליך הטוב ביותר תלוי בתוצאה אותה רוצים להשיג. כך גם ההבדל בין שחקן שח מקצועי וחובב. שניהם רוצים לנצח. אחד (בחשיבה תהליכית) על ידי הורדת כלים כמה שיותר ליריבו. כך הוא סבור שיגדיל את הסיכוי למט (לנצח). בגישה התוצאתית המקצוען חושב מהתחלה על התוצאה הסופית כלומר על המט מתוך לימוד מוקדם והכרת משחקיו של יריבו עוד לפני המשחק ומכאן הוא גוזר  את מהלכיו.

 

השאלות בהן מתמקדת החשיבה התוצאתית [על פי ראובן כץ 2]

 

  • לשם מה אנחנו רוצים להשיג תוצאה מסוימת?

  • מהי התוצאה הרחוקה ביותר, הסופית על פיה יתכוונו התוצאות המעשיות שהושגו?

  • מה בדיוק נשיג כפועל יוצא מתוצאה זו?

  • האם התוצאה הבאה מקדמת אותנו לתוצאה הסופית?

  • אם התוצאה הרחוקה כבר הושגה מהי הבאה אחריה?

  • מה עלינו להשקיע לתוצאה הבאה?

  • מי הם הגורמים שיכולים לסייע לי?

  • כיצד תתרום התוצאה המושגת בשוטף להצלחתנו ארוכת הטווח?

  • מה הוא תחום הפעולה הקריטי המרכזי על פיו נפעל להשגת התוצאה? (עקרון פארטו)

  • מהו המדד המרכזי להצלחה בתחום הפעולה הקריטי ומה הם כלי המדידה

  • כיצד תכוון התוצאה ארוכת הטווח לתוצאות הנכונות והמתאימות ביותר בשוטף?

  • מה היא התוצאה המקסימלית הניתנת להשגה?

 

מנהלים וניהול מבוסס תוצאות

מנהלים עם אוריינטציה לתוצאות, מגדירים תפקידיהם במושגים של פעולה ממשית. הם מפרטים מה הם רוצים להשיג וכך הם מגדירים את סדר היום שלהם שיהיה גם משמעותי לאחרים.

ניהול תכליתי = תכונותX  תוצאות. מנהל תכליתי לומד לא רק לפעול אלא גם פועל בדרכים שיבטיחו תוצאות. לאלה ששואפים להיות מנהלים טובים יותר לא מתאים שיהיו: ״משוטטים במחסן התכונות של הניהול, מורידים מהמדף תכונה כישור או ערך מסוים ואחר כך יכולת נוספת אותה מנסים לרכוש בסדנה, בצפייה בסרט וידאו או בקריאת ספרים. כאשר אחת התכונות מכזיבה או מאבדת מכוחה  מחדשים את מסע הקניות״. יש צורך יותר מאשר לקבוע שמערכת מסוימת של תכונות תוביל לתוצאות. כלומר יש להתמקד במפורש בתוצאות וליצור זיקה בין תכונות כאלה לתוצאות, טיפוח מנהלים טובים יותר באמצעות תוצאות מחייב לשאול שאלות כמו:

-מה התוצאות שאנחנו צריכים להשיג?

-בין 0 ל-100 באיזה מידה אתה יכול להגיע לתוצאות אלה היום?

-מה יש ללמוד ולעשות כדי שהתוצאות האלה יושגו?

למנהלים המפגינים תכונות ללא תוצאות יש רעיונות אך לא תוכן ומהות. הם מלמדים מה שלא למדו בעצמם. הם מסוגלים להציג תרחיש נאה ואפילו לפעול לפי עקרונות כללים מבוססים אך אינם מגיעים לתוצאות. הם פופולריים אך הניהול שלהם נשען על מי שהם וכיצד הם מתנהגים יותר מאשר על מה הם משיגים. מנהלים המשיגים תוצאות אבל חסרים תכונות מגלים בדרך כלל שההצלחות שלהם קצרות ימים. הם משיגים תוצאות מבלי לדעת  מדוע ואינם יכולים לחזור עליהם או ללמוד מהם . 

ישנם לכן 3 סוגי מנהלים: אלה הגורמים לדברים להתרחש, אלו הצופים בדברים המתרחשים ואלה שאינם יודעים מה קורה. ״אף אחד אינו מנהל אנשים. התוצאה היא צריכה לכוון את האנשים״ [פיטר דרוקר. 9]. בהנחיה אישיתCOACHING   הגישה התוצאתית מהווה חלק אינטגרלי ולכן משיגה בה מהמנהלים תוצאות טובות בהשוואה למשל לתהליכי פיתוח ארגוני קלסי כפי שהוסבר קודם לכן.

 

הEFQM- כמערכת משלב ביו החשיבה התהליכית לתוצאתית להשגת מצוינות ארגונית

שנים רבות הניהול פעל תחת החשיבה התהליכית. אם תפעל בדרך נכונה תשיג את התוצאות הנדרשות. החשיבה הניחה שיש זיקה ואפילו יחסי סיבה תוצאה בין איך למה. בין השקעה בתשומות לתוצאות. בעשרים השנים האחרונות מתברר שיש להתחיל   מהתוצאות ולהן להתאים גישות וכלים רלוונטיים.

בשפת המודל של הEFQM קיימות 4 סוגי תוצאות: ללקוח החיצוני, ללקוח הפנימי (לעובדים), תוצאות לחברה-קהילה, ותוצאות ביצוע עיקריות-פועל יוצא ממימוש תכנית העבודה. תוצאות אלה מעצבות את התוכן, הכלים והשיטות של 5 ״המאפשרים״ את השגתם: מנהיגות ,אסטרטגיה, השקעה בעובדים, ניהול משאבים-תקציבים כוח אדם, מבנים, ציוד, טכנולוגיה, ותהליכי עבודה. למודל הEFQM כלי ניווט RADAR- results attitudes deployment assessment & review-  שעיקרו קודם כל הגדירו את התוצאה, אחר כך בחרו מבין הגישות הקיימות את הרלוונטיות ביותר. אותן יש ליישם לאורך ורוחב הארגון להעריכם ולהפיק לקחים. מודל זה מניח שלהגיע למצוינות יש לשלב בין הראיה התוצאתית לתהליכית שילוב הטוב והמועיל. כך הוא עושה בדרכו המיוחדת המיושמת באלפי ארגונים החותרים למצוינות. ועל כך במאמר הבא. המאמר הבא יוקדש להכרתו, ייחודו והפוטנציאל הרב הטמון בשימוש נכון ב-EFQM להשגת תוצאות, איכות, ומצוינות.

 

מקורות

 

1. יעקב ויטנברג, העברת למידה מכיתת הלימוד למקום העבודה, פצצה מתקתקת, פאי, אוגוסט 2020.

2. ראובן כץ, סוד האסטרטגיה, הוצאת אופוס, 2015. 

3. יעקב ויטנברג, המסע שלי לאיכות ומצוינות ארגונית, 1984-2020, מאי 2020

4. ראובן  כ״ץ  COACHING ,אימון לחיים. הוצאת אופוס 2005

5. ראובן כ״ץ, סוד האסטרטגיה, הוצאת אופוס, 2015. 

6. איריס צידון ומאיה גל, המדדים ששווים לך מיליונים, הוצאת מדיה 10 

7. אייל  קמינקא, חשיבה תוצאתית, השפעתן של התערבויות לקידום חשיבה תוצאתית על יכולתם של תלמידים לפתור בעיות כלליות ובעיות מתחום ידע ספציפי-חיבור לשם קבלת  התואר ״דוקטור לפילוסופיה״ ,בר אילן תשעא. 

8. נועם שיר, וטל ארז, החשיבה התוצאתית ברמת הארגון, מכון ברוקדייל 2016

9. פיטר דרוקר, אתגרי הניהול של המאה ה21 , מטר 2000

10. ד״ר דיתי קליין, אינטליגנציה תוצאתית לניהול עצמי ממוקד תוצאות, מטר, 2014

11. ד״ר אורנה שמחון וד״ר עדה גרינברג, להישאר על הגלגל, ספרי ניב ,2017

12. סיימון סינק, ההצלחה מתחילה עם הWHY-,BMBY 

13. פרופסור דוד נחמיאס, עקרונות לניהול ולתקצוב על פי תפוקות במגזר הציבורי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1997

Σχόλια

Βαθμολογήθηκε με 0 από 5 αστέρια.
Δεν υπάρχουν ακόμη βαθμολογίες

Προσθέστε μια βαθμολογία
bottom of page