לקט של התייחסויות של חברים מתוך אסיפה כללית שלא מן המניין אוקטובר 2019
אבי בורגר - למה חתמתי על הבקשה לאסיפה כללית שלא מן המניין:
- המכתב של איתמר שהזמין את החברים לחתום היה מבחינתי נקודת אור, רגע לפני שאני נפרד מהעמותה.
- נוסח האסטרטגיה של פאי הוציא מבחינתי את האנושיות מאיפ"א וכחבר בוועדת חברים בעבר וגם כמוביל בשנה החולפת את אחד מצוותי העמיתים - כשבדקנו מה מושך להגיע זו האינטימיות. אז אולי צריך לגדול, אך ללא האינטימיות כמו בקבוצת עמיתים זה להערכתי לא עובד.
- כל השנים הקפדתי להיות חבר כיוון שאיפ"א שמה לה למטרה להוביל את פרופסיית הפיתוח הארגוני וכשהארגון שלי, בגלל הבית המקצועי שהוא עבורי בית חם ומכיל. וכשהארגון שלי הופך להיות פתאום לקהילה - רשת ללא כל בידול אני מרגיש לא שייך.
- חשוב שתהיה מסגרת מקצועית ליועצים הארגוניים, הנותנת מענה ומספקת את הצרכים של כולם ותיקים וצעירים כאחד
דיון פתוח - שיח משתתפים:
שוקי: איפ"א היה גם האיגוד המקצועי של היועצים הארגוניים וגם חבר באיגוד העצמאים - להב.
ההנהלה החדשה הפסיקה את החברות בארגונן העצמאיים, למרות שחברות זו הייתה בעלת ערך לחברים העצמאיים בייצוג ובקידום נושאים משמעותיים, שהם מרבית החברים באיפ"א.
חיה: מה הייתה מטרת השינוי?
אורה: היינו במשבר, מספר במשתתפים בפעילויות פחת, מספר המתנדבים הצטמצם. מספר החברים העוזבים גדל ואנשים לא ראו ערך בחברות וגם לא בהצטרפות. במטרה בלהיפתח הייתה להגדיל את מספר החברים על מנת לצאת מהמשבר.
איוה: למה התחלנו את התהליך האסטרטגי? זה היה ביטוי ליאוש של איפ"א פנימה, אנשים לא דעו מה קורה, היה נתק מאד גדול והתהליך האסטרטגי ביטא את המשבר הפנימי וחיפש פתרון בחוץ.
בפועל השאלות שהעסיקו את איפ"א כל השנים לא נפתרו:
- איפ"א כארגון של מתנדבים - איך עושים אסטרטגיה עם מתנדבים?
- המצב בכלכלי - בארגונים שלא למטרת רווח, המחסור במשאבים הוא מאפיין מבני לא יוצא דופן.
לעמותה יש צרכים, רוצה להיות פעילה למען החברים ואין לה כסף.
- ההנהלה היא תמיד הנהלה פוקציונלית פעילה - מתנדבת, הנדרשת לעסוק בביצוע בסיוע מתנדבים ולא
תמיד מצליחה לקדם עשייה ומשימות בהתנדבות ולעמותה אין מספיק משאבים לעשייה מקיפה בשכר.
- שאלת הגודל - מספר החברים הרצוי היא שאלה שהעסיקה אותנו כל השנים.
- על הנתק בין ההנהלה לבין החברים ניתן להתגבר רק באמצעות פעילות בעלת ערך ובעידוד
להתנדבות.
אביחי: האסטרטגיה, בנקודת הזמן ובנסיבות שבה היא נכתבה, הייתה נכונה. בחלק האופרטיבי ובכיוונים אליה היא הובילה יצרו פערים קשים שהובילו למפגש הנוכחי. החלקים של האיך? יצרו פער בין ההצהרה לבין היישום.
דליה: המניע, למה אני פה? המיקוד צריך להיות הצעת הערך, לה שיבוא לי לשים כסף כל שנה מחדש?
מבחינתי, קבלת ידע וחשיפה, נטוורק, הגעתי ממפגשים מצוינים, הכרתי עמיתים, הבאתי אנשים. לשם מה אנחנו קיימים? זה צריך להיות בית מקצועי, מעשיר ומושך להיות פה.
רפי ל.: בשנתיים האחרונות בחרתי לא להיות חבר וכיו"ר איפ"א בעבר, אני כאן כי איפ"א חשובה לי.
איפ"א היה בית של קולגות, של חברים מקצועיים שאפשר להתייעץ בו וגם אפשר להיכשל בו. בתהליך האסטרטגי, הרצון לחבר בין יועצים לבין מנהלים, נראה לי חיבור בעייתי ולא רצוי. הייתה תחושה של הדרה של הותיקים. כרגע יש כאן משבר וצריך לנהל אותו בהלכה. צריך להקים צוות לניהול המשבר -
להגדיר את הזהות ואת הערך. איפ"א תמשיך להתקיים עוד שנים רבות עם הבעיות הכלכליות.
אתי פז: זה לא מקרי שכל מי שיושב כאן אכפת לו - שאיפ"א חשובה להם. קיים פער אדיר בין היכולות של החברים לבין הדרך שנתפסים בחוץ ובשנים האחרונות היה חוסר ניהוג, נוצר שיתוק שצריך להפוך לתהליך של למידה.
יעל ב. ח. ומסרים מיעל ב.: הייתי בעבר חברת הנהלה וכיום איני מחוברת רגשית. מה שיכול לייצר ערך זה להתחבר לארגונים וזה מאד מאתגר כיוון שזה מחליש תא היועצים. צריך למצוא את הדרך המתאימה.
יעל בודואן ביקשה להעביר את המסרים הבאים: ממליצה לבחור ביו"ר שצמח בייעוץ הארגוני ונושא את הדנ"א ומדבר את אותה שפה. לחזור לשורשים, לא לטשטש את הזהות ולאמץ את מסמך החזון והייעוד של איפ"א.
ענת: מאז שהפכנו מאיפ"א לפאי, הרגשתי שאני לא מחוברת. החלק הרגשי והבסיס המקצועי נעלמו ובמקומם חוויתי ניכור.
אבי: חשתי תחושת ניכור ורצון להתנתק. מה אני מצפה ומה יביא לפריצת דרך? מתן מענה לשאלות:
מי אנחנו? ואיזה ארגון אנחנו רוצים להיות?
איתמר: הסנדלר הולך יחף, אבל אני מאד אופטימי. המשבר הוא כמו בכל הארגונים והיינו צריכים יועץ, לקחנו יועץ שיווקי וזה נכשל. בזמן המשבר מחפשים משיח. צריך לחזור לעצמינו ולהפסיק להיות שוק אי - אפשר להתאבד בשביל לחשוב שאנחנו רלוונטיים.
גדי: יש עמותות שכן מצליחות כלכלית ויש להן תרומות. הנתק בין ההנהלה לבין השטח היה מאז ומתמיד. ההנהלה עובדת מאד קשה ולא מצליחה לראות את השטח וצריך לחשוב כיצד מגשרים עליו. למה שאנשים יצטרפו עם האנשים שלנו לא באים? צריך לחשוב על הדרך לעשות זאת, לחבר את האנשים ולבנות את זה בצורה טובה. איפ"א הייתה בית וצריכה לחזור להיות בית. צריך להיות בית שבו אנשים ירגישו בנוח עם החברים למקצוע.
תגובות נוספות:
תודה לעדכון. לא יכולתי להיות נוכח - הייתי בחו"ל. דברים מעניינים נאמרו אך אולי בגלל המעמד, או אולי בגלל אי-הנעימות, יש דברים שלא נאמרו. לא ארחיק לכת אלא לומר שעד אשר גודל הכישלון נחשף והסיבות הניהוליות שעמדו מאחורי כישלון זה נבדקות, קשה לי לראות ערך להמשך הארגון. הרי למדנו על בשרנו (ועל חשבון הזמן היקר שלנו) איך ארגון לא אמור להתנהל ברמת ההנהגה. אסטרטגיה ללא גישת מנהיגות נכונה ,יישום נכון, השראה, שת"פ, חיזוק, דיאלוג פתוח, תמיכה הדדית, הקשבה, שיחה בעלת אמון הדדי - בלי כל אלה לא רק שלא תגיע להגשמה, אלא תתפרק ובדרך תפרק גם את הארגון. ולעומת זאת אם האלמנטים הבסיסיים האלה קיימים והאסטרטגיה עוברת שינוי וטרנספורמציה תוך כדי ניסיון היישום, הארגון יתחזק עם סיכוי לצאת מחוזק.
תודה על השיתוף והעדכון. אינני 'יועץ לפיתוח ארגוני'. הצטרפתי לאיפ"א בשנה האחרונה משום שאני עסוק בפועל ב'ייעוץ לפיתוח ארגוני' לעומק במסגרת עבודתי, למידתי ומחקרים שאני מבצע כיועץ / מנטור בתחום 'טכנולוגי-ארגוני' - תחום המשלב ראייה משולבת של הדברים. הצטרפתי לאי"פא במסגרת נטייה עדכנית וכללית של ארגונים להיענות לאתגר וגם לצורך לשנות מן היסוד את ההפרדה הדיכוטומית בין דיסציפלינות וליצור מארג כזה המאפשר ראייה מקצה לקצה של ארגון וצרכיו: אסטרטגיה - ארגון - חדשנות וטכנולוגיה ועוד. גישתי הנה להיות מעורב ובעיקר 'לתרום' בהנחה שהמטרה והאתגר הנו שת"פ על מנת ליצור 'הרחבה והעמקה' לטובת חברים באיפ"א. נוכחתי כי 'הארגון' / חברים אינם סגורים בכל הנוגע 'לקבלת זרים / לוויינים' ולכן הקפדתי להיות מעורב 'לסירוגין' - זאת על מנת לאפשר בחינת הדברים. מבחינתי פעילותי בצוות מוביל שינוי וגם תוצאות האסיפה של מן המניין מצביעות על כך שאכן קיימת בעיה. יכול להיות שאנשי מקצוע 'מהזן שלי' צריכים להיות 'ידידי' העמותה ולא חברים מן המניין בה (אני מתכוון לכך ברצינות - אין כאן ציניות, שווה מחשבה). תודה על ההזדמנות להעלות חלק מהגיגי. מנשה
בעז: באתי לפה מתוך מטרה לעזור ולהתנדב להנהלה. החשיבה האסטרטגית צריך להסתכל על הסביבה. העולם השתנה ואני לא בטוח שמה שלמדנו זה מה שהעולם צריך היום. לכן נדרש תהליך שבו נשאל את השאלות המעמיקות.
מאיה: מרגישה צורך לומר דברים כמייצגת את הדור הצעיר יותר של היועצים. אני נמצאת כאן בגלל אכפתיות וחוסר רצון שהארגון הזה ימות. כששואלים האם יש הצדקה לאיפ"א, אני לא מצליחה למצוא משהו קונקרטי שיוצא לי מהקהילה הזו. לא מזהה אנרגיה ולא תשוקה, נוצר מצב של שלם קטן מסכום
חלקיו. המונח בית, בטחון, השתייכות קיים בהרבה מקומות. ברובנו אנשים עצמאיים, יש לי בית ואני לא מחפשת בית, לכן צריך לשאול ולתת מענה ל למה? על מנת שאנשים יישארו וגם שירצו לבוא.
ורדית: חברה 12 שנים ומעולם לא ראיתי באיפ"א בית ולא תמיד הייתה הרגשה שקל להיכנס לבית הזה. מרבית חברי למקצוע הם לא חברים באיפ"א איפ"א לא נתפסת כבית של היועצים והייעוץ הארגוני נמצא - במרחב לא ברור. אני נמצאת כאן כי איפ"א הוא ארגון שאסור לו להיעלם. זה לא גילדה, אבל צריך להיות בו ייחוד שיודע להחזיק את ההפכים, כן להיות מקצועי וגם להיות בין מקצועי, להתחבר ולהתחבר. - בשינוי קפצנו קפיצה קיצונית מידי החוצה.
יובל: המוסדות האקדמיים "מייצרים" מידי שנה מאות יועצים במה שהגדרנו כליבת המקצוע שלנו.
הטכנולוגיה התפתחה בעשור האחרון והביאה לאבדן התפקיד ההתחלתי של היועץ המתחיל שהיה מביא נתונים. על מנת לחדש את הארגון ולמשוך את הדור הצעיר, שהנוכחות שלו תקבל ביטוי בסוג הבית הרצוי גם להם. צריך להפריד בין הפרופסיה לבין הארגון של הפרופסיונלים. צריך בהנהלה אנשים שלא רק יודעים לתת עצות, צריך אנשים שיעשו.
סיגי: שמחה על הכיוון, הצטרפתי להנהלה כדי לקדם את הדור הצעיר ואני פונה לצעירים להצטרף
ולסייע לי. רק אם כולם ירצו את זה זה יקרה.
Comments