ניהול בכאוס כשהכול סביב שחור

כשהלחץ עולה  החשיבה נעלמת

"אני יודע מה צריך לעשות, אבל אני לא מצליח לחשוב."כך אמר לי מנהל מנוסה.הוא עבר שני שינויים אסטרטגיים, ירידה חדה בביקושים ומהלך קיצוצים מורכב.לא חסרו לו ניסיון, ידע או כישורים. אבל הפעם משהו אחר קרה –הגוף דרוך, הראש מוצף, והקשר בין הכוונה לפעולה נקטע.

הבעיה לא הייתה חוסר במידע.היא נבעה ממצב פנימי  מחסימה רגעית בגישה ליכולת לחשוב באופן ממוקד.וזו תובנה ניהולית קריטית:לפני שמנהל מקבל החלטה בתנאי לחץ, הוא לא צריך עוד מידע –הוא צריך להחזיר לעצמו את היכולת לחשוב.

המודל שמחזיר בהירות לתוך הסערה

נזכרתי בגישתה של הפסיכולוגית ד"ר ג'ניפר דלגאדו,המציעה שלושה עוגנים שמסייעים לייצב את התודעה ולחזור לתפקוד, גם כשהכול סביב שחור.

·         איום  – Reality Check

לא לדמיין תסריטים קיצוניים.לשאול: מה קורה בפועל עכשיו?היצמדות לעובדות מונעת היסחפות לחרדה ומחזירה תחושת שליטה.

·         חיוביות – משאבים

לזהות את מה שנמצא לרשותך:אנשים שאפשר לסמוך עליהם, ניסיון קודם מוצלח בהתמודדות עם שיבושים, ויכולות שכבר הוכחת בעבר.

3. שליטה – צמצום טווח

לא לנסות לפתור את המשבר בשלמותו.רק לבחור את הצעד הבא ולהתמקד בו במלוא תשומת הלב.

כשמיקוד מציל חיים

העיקרון הזה חזר על עצמו שוב ושוב במצבי קצה אמיתיים:

🛬 הנחיתה על ההדסון (2009): הקברניט צ׳זלי סאלנברגר איבד את שני המנועים, אך שמר על שקט פנימי ובחר מסלול פעולה יחיד שהציל 155 נוסעים.☢️ פוקושימה (2011): טכנאים ומהנדסים נשארו באתר תחת סיכון חיים, כדי להפעיל ידנית מערכות קריטיות ולמנוע פיצוץ נוסף.⛰️ חילוץ הילדים בתאילנד (2018): מבצע ללא פרוטוקול, שהתנהל בשיטת “צעד־אחרי־צעד” מול אי ודאות מוחלטת.

בכל המקרים – לא התקבלו החלטות מתוך בהלה, אלא מתוך מיקוד רגעי. המנהיגים ידעו לצמצם את טווח החשיבה ולהשאיר את מה שמעבר לצעד הבא – לרגע הבא אחריו.

תובנות ניהוליות מרכזיות

• ייצוב קוגניטיבי קודם להחלטה: התגובה הארגונית במשבר תלויה פחות במידע ויותר ביכולת לשוב לתפקוד בסיסי תחת עומס.

• מיקוד רגעי הוא תנאי להתקדמות: ניסיון לפתור את הכול משתק. צעד אחד בר־ביצוע מחזיר תחושת שליטה.

• לחץ לא נעלם  הוא מנוהל: גם מנהלים בכירים זקוקים לתיווך פנימי ולחיבור מחודש למשאבים.

• 
  

לסיום

ניהול בכאוס הוא לא “כיבוי שריפות”.זו היכולת למצוא שקט בתוך הסערה, לזהות את המשאב הקיים  ולבחור את הצעד הבא, לא את המושלם.