ספר דיגיטלי: מקונפליקט ל"נונפליקט" – גישה הוליסטית ואפקטיבית לניהול קונפליקטים - ד"ר אמיר כפיר

על הספר הדיגיטלי

עולמנו הוא עולם של קונפליקטים. אנו חיים בחברה, בתרבות, שבה קונפליקט נתפס בעיקרו כדבר שלילי. למעשה, עצם העובדה שמתקיימת בינינו מחלוקת, נתפסת על ידנו, לרוב, כסימן לבעייה כלשהי במערכות היחסים שלנו. אך השקפה זו מחטיאה את טבעו של הקונפליקט, כמצב התובע מאיתנו – ובו זמנית מהווה עבורנו הזדמנות - לפתח ולקדם את מערכות היחסים שלנו עם זולתנו ולצמוח כאינדיבידואלים.

קונפליקט הינו, בפשטות, מצב שבו קיימים לפחות שני אינטרסים, רצונות, רעיונות או סגנונות סותרים הבאים במגע זה עם זה.

האופן בו אנו מתמודדים עם קונפליקטים יכול להיות קונסטרוקטיבי או דסטרוקטיבי. למרבה הצער, רבים מאיתנו - החל מהפוליטיקאים המנהלים את חיינו (שרובם מורגלים בניהול מלחמות ולא בקידום שלום), וכלה באזרח הפשוט - אינם רוכשים את הכלים שבכוחם לסייע בעשיית "שלום יומיומי".

להאזנה להקדמה של הספר

הרעיון אחורי הספר

כיועץ ארגוני ומנחה בכיר בארגון YPO) Young Presidents' Organization), פיתחתי תהליך פשוט בן שלושה שלבים להתמודדות עם קונפליקטים באופן קונסטרוקטיבי ואותנטי. ביחד עם שותפי, סטיבן הכט הקמנו את עמותת "Million Peacemakers", שנועד להפיץ את השימוש בכלי זה לארגונים, קהילות ומשפחות. לאחרונה פרסמו את הספר "נונפליקט" שהינו, למעשה, מדריך לניהול קונפליקטים בחיי היומיום. הספר מתאר את הרקע והרציונל העומדים בבסיס שלושת שלבי "דרך הקונפליקט" ומסביר כיצד ניתן ליישם באופן אפקטיבי.

מרכיב "הקסם" העיקרי בגישתנו הוא אמפתיה. כבני אדם, כולנו כמהים לקשר אנושי; כיצורים חברתיים במהותנו אנו זקוקים לו על מנת לשרוד. לצד זאת, במגענו עם הזולת, תמיד נחווה רמה כזו או אחרת של אי הסכמה. החידוש בגישת הנונפליקט" הוא בעצם ההתייחסות לקונפליקטים בחיינו כאל הזדמנות לצמיחה ולהתפתחות; ככאלה, יש להתייחס אליהם כאל "ברכה במסווה".

הייתי עד באופן אישי לעוצמה הרבה של "דרך הקונפליקט" התמודדות אפקטיבית עם קונפליקטים. הנחלתה למשתתפים ויישומה במפגשים קבוצתיים מובנים ומתמשכים, מאפשר להם לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת מבלי שהשיח יגיע לכדי פיצוץ; אלה העושים שימוש בדרך זו לומדים עם הזמן לנהל ביניהם תקשורת המאופיינת ברמות גבוהות של הרמוניה ואמפטיה.

במסגרת עבודתי, אני מוצא עצמי פעמים רבות כמתווך בין אנשים בני לאומים שונים, אשר מצויים במצב כזה או אחר של מלחמה או מתיחות פוליטית. אחד המפגשים העוצמתיים והזכורים לי ביותר מסוג זה התקיים ב"כנס שלום" אותו הנחיתי, ושבו השתתפו בני כמה לאומים - ישראלים, פלסטינים ואמריקאים – כולם אנשי עסקים מובילים ובעלי השפעה.

בתחילת אותו מפגש, שיחתנו אודות הקונפליקט הישראלי- ערבי, נשמעה כמו רצף של האשמות הדדיות. כולנו התקשינו להבין באופן אמיתי ועמוק איך זה מרגיש באמת "לחיות בצד האחר". כל אחד מהצדדים חש שהצד השני "לא באמת רואה אותו". באותו שלב בדיאלוג היה חסר לכולנו מימד מכריע– המימד הרגשי. המשתתפים נתחו את המצב באופן רציונלי אך, להבנתי, לא הביאו את עצמם לחדר באופן אותנטי ומלא, במובן זה שניתוחם את המצב לא כלל את השפעתו (של אותו מצב) על זהותם העצמית כבני אדם.

כמנחה המפגש, הבנתי כי עלינו לעשות משהו אחר אך לא הייתי בטוח מהו. כשכבר הייתי על סף ייאוש, עלה בראשי רעיון שיוכל, כך קיוויתי, לקחת את הקבוצה למקום שיש בו רמות גבוהות יותר של אמפתיה והבנה הדדיות.

ביקשתי מהמשתתפים להתחלק לחמש תת קבוצות: ערבים, אמריקאים ישראלים, פלשתינאים, וקבוצת "שאר העולם".

הרעיון היה לתת למשתתפים להיכנס לנעליהם של חברי הקבוצות האחרות, כדי לסייע להם להבין בצורה עמוקה יותר איך זה מרגיש להשתייך לקבוצה אחרת, זו שאינה קבוצתם המקורית. מה שקרה בעקבות המהלך הזה הפתיע את כולנו.

לראשונה מאת תחילת המפגש, נדמה היה כי כולנו מפנימים את המימד האנושי שמאחורי הקונפליקט. כל אחד מאיתנו הרגיש בצורה ברורה יותר את הכאב של האחר". גילינו יחד כי האנשים היושבים בחדר יכולים באמת להבין אחד את השני, לא רק ברמה הרציונאלית, אלא גם, וחשוב מכך - ברמה הרגשית.

הודות לשינוי שחל באופי השיח בינינו, חדלו מלהיות אך ורק "רעיונות סותרים" מתחרים ביניהם מי צודק ומי אמור "לוותר" ולסגת. כעת היינו שווים, מאוחדים יותר, והרגשנו כי ביכולתנו לפרוץ הרבה מה"גבולות" שעד כה "הגדירו" אותנו – וזאת כיוון שהבנו והרגשנו כי יש בינינו הרבה מן המשותף.וכל צד מרגיש שהצד האחר מבין אותו לחלוטין.

לתפיסתי, גישה זו היא בעלת פוטנציאל רב לייצר אפקט משמעותי בחיי הפרט והחברה, ואף מעבר לכך.

אפשר כי כל מה שנדרש הוא פשוט לתרגל אותה. אם כך הדבר, סטיבן ואני שמחים כי באפשרותנו להציעה, בתקווה כי תסייע במשהו לקידום השלום המיוחל.