בפוסט הקודם דיברנו על מהותיות - היא עוסקת בשאלה - במה אני רוצה להתמקד?
בפוסט הזה אני רוצה לטעון שלפעמים אנחנו ממש ממש ממוקדים ב"מה" שלנו, ועדיין לא מצליחים להספיק לעשות את כל מה שאנחנו רוצים. במקום חוויה של משמעות וערך, אנחנו עדיין בתחושת פספוס והחמצה.
מאחר ומטרת סדרת הפוסטים הזו היא לא רק להעלות כאב ותסכול אלא גם להציע דרכים להתמודדות (ובסופו של דבר לחוות יותר איזון בחיים), הנה רעיון יחסית פשוט, שגם אותו מציג - מי אם לא - מיודענו גרג מקיואן. כן, גם גרג (עברנו , כלומר עברתי לשמות פרטיים) הצליח להיות מומחה במהותיות ולמצות את מה שאפשר מרעיון ה- Essentialism המצוין שלו, ובכל זאת - מצא שזה לא מספיק.
כשהכהן הגדול של המהותיות מכיר בכך שהיא לא מספיקה, הוא מחליט לזוז.
הוא זז מהשאלה של במה עוסקים לשאלה באיזה אופן עושים את מה שעושים. ואיך לא, הוא כותב על זה ספר! שם הספר הוא Effortless, והוא מאתגר את אחת ההנחות המרכזיות עליהן הונחו פנינים כמו -
"דם יזע ודמעות",
,"No pain - no gain"
"Work hard - play hard"
ודומיהן.
הפרדיגמה כי מאמץ והשקעה הם המפתח המרכזי להצלחה, גורמת לשחיקה וסיבוך יתר בחיים אישיים ומקצועיים. אפשר, אומר לנו גרג, לעשות פחות ולהשיג יותר - כל עוד נעשה בצורה חכמה יותר.
במקום להתאמץ יותר ויותר - נחפש דווקא איך להקל. גרג - אני איתך.
***מצב חסר מאמץ***, או The effortless state, לרב מתרחש כשאנחנו מרגישים בנוח, נטולי נטל רגשי ומלאי אנרגיה מנטלית. אנחנו מודעים לחלוטין, ערניים, נוכחים, קשובים וממוקדים במה שחשוב ברגע זה.
יש שמכנים את המצב הזה כ "flow" (למשל הפסיכולוג בעל השם הקליט Mihaly Csikszentmihalyi)- או להיות ב"zone". זה אולי קרה לך במהלך ריצה ארוכה, או עיצוב מצגת, או הנחיית סדנה בנושא אהוב במיוחד. זה הרגע הזה שבו הכל הולך בקלות.
***פעולה חסרת מאמץ *** פירושה להשיג יותר על ידי פחות ניסיונות. איך מצליחים לגרום לזה לקרות יותר?
הנה כמה כלים פרקטיים, ניסיתי את רובם ואני ממליצה בחום לנסות ולראות מה עובד לכם. מאחר ואנחנו כבר קצת מכירים אני מרשה לעצמי להדגים איך הכלים האלה משרתים אותי בעת כתיבת הפוסט הזה ממש.
להגדיר - כדי להתחיל פרויקט חיוני, נגדיר תחילה כיצד נראה "הסיום" של הפרויקט הזה. נקבע תנאים ברורים להשלמתו, נגיע לשם, ואז נעצור. ניקח שישים שניות כדי להתמקד בתוצאה הרצויה. נכתוב רשימת "הסתיים ליום". נגביל אותה לפריטים שיהוו התקדמות משמעותית. לדוגמה, לפני כתיבת הפוסט הזה הגדרתי שהתוצר צריך להיות פוסט מעניין, קריא וחדשני במידה. הוא לא צריך לעמוד בסנדרט אקדמי, לא להיות מעוצב באופן מרשים ולא לעורר פרובוקציה. ההבנה מה לא היא קריטית - זה מאפשר לי לדעת מתי סיימתי לכתוב פוסט שלם גם אם לא מושלם.
להתחיל - להפוך את הפעולה הראשונה למובנת מאליה ביותר. נפרק את הפעולה הראשונה המובנת מאליה לצעד הקטן והקונקרטי ביותר, ואז ניתן לה שם. הפעולה הראשונה שלי היתה למצוא ברשת סיכום טוב של הספר שרציתי לכתוב עליו. שמעתי אותו בעבר כאודיובוק (גרג בעצמו מקריא!). אספתי שלושה סיכומים כאלה. סיימתי את הפעולה הראשונה! הצלחה. (בהמשך הוא גם מתאר חגיגת הצלחות - אצלי זה היה עוד כוס קפה).
לפשט - כדי לפשט את התהליך, לא נפשט את השלבים: פשוט נסיר אותם. לעיתים קרובות אנחנו משוכנעים שכדי להשלים פרויקט יש המון שלבים לעבור. אפשר ממש לעשות רשימה של כל השלבים ואז לשאול את עצמנו - נניח שחייבים להוריד שני שלבים, מה מורידים מבלי לפגוע בתוצר? כאן בפוסט שלי ויתרתי על האזנה נוספת לפרקים החשובים מהספר. ויתרתי על שליחה של הפוסט לחבר לפני פרסום שלו. ובאותה נימה - התקדמות - כשמתחילים פרויקט, נתחיל עם זבל. גישת "טיוטה אפס" שפשוט נשים כמה מילים, כל מילה שלא תהיה, על הדף. נכשל בזול: עשה טעויות בגודל למידה. "הגני על ההתקדמות שלך מפני המבקר הקשוח בראשך". אני כותבת את הטיוטא הראשונה של הפוסט על אותו מסמך שבו כתבתי את הפוסט הקודם - אין דף ריק.
קצב - נקבע קצב חסר מאמץ לפי הנוסחה: לאט זה חלק, חלק זה מהר. נדחה את הכלכלה המזויפת של "בכל הכוח". ניצור את הטווח הנכון: אני לעולם לא אעשה פחות מ-X, אף פעם לא יותר מ-Y. נכיר בכך שלא כל התקדמות תהיה שווה. וידוי - בחלק של הקצב עוד לא מצאתי את הנוסחה הנכונה עבורי. כשאני בשוונג אני ממשיכה. אולי יש לזה מחיר - אעדכן.
אז במה תרצו לנסות ליישם את אחד הכלים האלה?
בספר כמובן יש עוד שלל כלים, אם מעניין - ארחיב בפוסט הבא :)
אני כאן להתייעצויות ומחשבות! לירון.
נהדר :)