ביקורת הרסנית מול ביקורת בונה – בין השפלה לצמיחה

התמונה באולם התצוגה של בצלאל לא תימחק מזכרוני למרות שחלפו 20 שנים

היא ישבה על הרצפה בפתח אולם התצוגה.עיניה דומעות, קולה חנוק מבכי. כולנו בני המשפחה עמדו סביבה , והיא שקועה ברצפה, מתפרקת מול כולם.

בארבע שנות לימודים מתישות היא בנתה את חלום חייה,  ואז נכנסה "המבקרת".

במקום מילה מעצימה, היא זרקה משפט קר:"אני לא מכירה אותך כשנכנסתי  ובטוח שלא אזכור אותך כשאצא מכאן."

המשפט חתך את האוויר כסכין חדה.דפנה לא חזרה לצלם מאז.

אי זה התיישב עם עולמינו הארגוני

בדיוק כמו דפנה, גם עובד בארגון יכול להתרסק ממשפט אחד של מנהל, לפעמים אפילו יותר מהטעות עצמה.

מה עומד מאחורי המבקר?

לפני שאנחנו מותחים ביקורת, כדאי שנשאל את עצמנו:האם דברינו יתפוגגו עם הרוח או יישארו כצלקת בליבו של מישהו אחר?

חמישה מניעים נפוצים שמסתתרים מאחורי ביקורת הרסנית:👉 צורך להרגיש עליון, ביקורת כהפגנת כוח👉 חוסר במיומנות רגשית, ניתוח קר של מצב ללא רגישות לאדם👉 הפעלת שליטה באמצעות בושה, שימוש במבוכה כדי להשיג "ניצחון"👉 התרחקות במסווה של מקצועיות – "זה רק מקצועי, אל תיקח ללב"👉 שחזור דפוסים מהעבר – מי שחווה נוקשות בעצמו נוטה לשחזר אותה על אחרים

מדוע קשה לנו לקבל ביקורת?

ביקורת מערערת את תחושת הערך העצמי.היא נתפסת לא רק כהערכה על מה שעשינו אלא על מי שאנחנו.

כאשר אנחנו מרגישים מותקפים, אנחנו נכנסים למגננה ומאבדים את היכולת להקשיב. גם כוונות טובות עלולות להיעלם בתוך רעש ההגנה.

עובד שמרגיש מותקף לא רק שלא ישמע את המסר, אלא גם יפסיק ליזום, להעז או לשתף פעולה.התוצאה: הארגון כולו מפסיד.

ביקורת בונה באמת

ביקורת בונה אינה סוגרת את הדלת בפני האדם אלא משאירה פתח לתקווה.

כך נראית ביקורת בונה:✔️ מצביעה על מה שניתן לשפר✔️ מציעה כיוון לפתרון, לא רק בעיה✔️ מתייחסת להתנהגות, לא לזהות✔️ נמסרת בטון שמאפשר הקשבה✔️ מכירה בחופש הבחירה של הצד השני

כלים פרקטיים למנהלים ולאנשי מקצוע

כדי שביקורת תהפוך לכלי של צמיחה ולא לנשק של הרס, הקפידו על הכללים הבאים:

👉 התמקדו בהתנהגות ובתוצאה, לא בזהות האדם👉 השתמשו בטון מציע ולא כופה  צרו מרחב לחשיבה ולא להתגוננות👉 היו ספציפיים, הימנעו מהכללות כמו "אתה תמיד..."👉 הפגינו אמפתיה: שאלו "מה נדרש לך כדי להשתפר?"👉 בחרו זמן מתאים – לא בעת סערת רגשות ולא מתוך כעס👉 אל תסתפקו ב"מה לא", הציעו גם "מה כן"

כלל פשוט: אם לא הייתם מוכנים לקבל את הביקורת הזו בעצמכם – אל תיתנו אותה לאחרים.

אחריות המבקר

ביקורת היא מפגש בין שיפוט לבין אדם כאשר האדם שמולכם חשוף, האחריות שלכם כפולה.

יש דרך להצביע על חוסר בשלות מבלי לכבות יצירה.קיימות אפשריות להעיר על בעיה מבלי לפגוע בזהות.

המסר הניהולי והאישי

ביקורת יכולה להרוס או לבנות. ההבדל טמון לא בתוכן, אלא באופן.

המבקר אינו יכול לשלוט בכישרון של האדם שמולו, אבל כן שולט בדרך שבה הכישרון הזה יתפתח או יכבה.

משפט יפה באנגלית :     attack the issue not the person

👉 איזו ביקורת אתם זוכרים עד היום – בונה או הרסנית? ואיך היא השפיעה עליכם?