שקיפות ההכרעה: הרגל אחד שגורם לעובדים/ות להעז
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
אחת הססמאות הניהוליות השכיחות ביותר היא: "הדלת שלי פתוחה".
מאחורי הססמה יש מחשבה יפה שבה המנהל/ת מנסה להעביר מסר שבו יש הזמנה לעובדים/ת בארגון להיכנס פנימה תרתי משמע ולהציע רעיונות חדשים, לשאול שאלות, להביע ספקות, לשתף בקשיים וכו'.
מחקר גדול שהתפרסם בירחון Applied Psychology מערער דרמטית על הרווח שבססמה הזו. החוקרים בדקו גם בשדה עצמו וגם באמצעות ניסוי מבוקר עד כמה המנהל/ת אומר/ת לצוות שלו בגלוי מהם הקריטריונים על פיהם מתקבלת ההחלטה אילו רעיונות של עובדים/ות לאמץ ואילו לדחות.
מה שהתגלה הוא שמנהלים/ות ששקופים/ות יותר בהכרעות שלהם מקבלים מהצוות שלהם יותר רעיונות. האפקט הזה חזק במיוחד אצל עובדים/ות חדשים/ות ועובדים/ות זוטרים/ות. על פניו זה נראה מובן מאליו. אם אני כעובד/ות לא יודע/ת מהם כללי המשחק, הסיכוי שארצה לשחק יורד משמעותית.
כל רעיון חדש הוא סוג של הימור ואם אני חדש/ה כאן, או נמצא/ת בתפקיד שבו אין לי השפעה, אני מרגיש/ה חשוף/ה יותר לסיכון והסיכוי שאהמר פוחת דרמטית. אבל אם זה היה כל כך פשוט, כנראה לא היינו כותבים על זה
. תחשבו רגע מה נדרש כאן מהמנהל/ת לפני קיום השיחות הללו:
כדי להיות שקוף בהכרעות, חשוב להבין קודם כל איך את/ה מכריע/ה. וזה לא אירוע פשוט. איך אני מגדיר/ה קריטריונים? על בסיס מה? (תקציב? סיכון? תזמון? נוחות שלי?) האם יש מקום להחרגות?
ברגע שאני חושף את הקריטריונים, כלומר את כללי המשחק, אני גם חושף את עצמי לביקורת כפולה. ביקורת אחת על הקריטריונים עצמם וביקורת שניה על חוסר עקביות שעלולים למצוא בהכרעות שקיבלתי שלא תואמות את כללי המשחק שהגדרתי מראש. רק שהסעיף השני , באופן פרדוקסלי או לא, הוא גם המרכיב שבונה אמון אל מול הצוות, כי המנהל שם את עצמו במרחב של פגיעות (vulnerability). במחקר זה נקרא the beautiful mess effect- אנחנו שופטים את הפגיעות שלנו בחומרה ואת אותה פגיעות בדיוק אצל אחרים אנחנו מעריכים באופן חיובי.
תחשבו על זה כמו מצלמה-כשאנחנו רואים מישהו מקרוב , בזום מקסימלי, כמו שאנחנו מתבוננים על עצמנו, אנחנו רואים כל קמט וכל רעד. כשאנחנו מסתכלים על אחרים,אנחנו רואים את זה מרחוק ובאופן מופשט, כמו להסתכל על שוט רחב. ואז אנחנו מתרגמים את אותה פגיעות באופן חיובי. כמנהל שהעז.
זו נקודה קריטית- כי בעוד שאני עוסק כמנהל בניהול רושם ודרך זה לא חושף ולא מסביר את הסיבה שבגללה החלטתי לקדם או לדחות רעיון, אני בעצם מייצר "החלשת רושם" (כל הזכויות שמורות ) דווקא הנכונות לחשיפה היא המסר המדויק יותר לעובדים/ות- כאן אפשר לדבר. תזכרו את זה בפעם הבאה שנכנס/ת אליכם/ן עובד/ת עם רעיון, קטן ככל שיהיה.
עידן לוין
תגובות