top of page

מכרו אותנו. לא שאלו אותנו.

  • תמונת הסופר/ת: Ilan Braun
    Ilan Braun
  • לפני 16 שעות
  • זמן קריאה 2 דקות

ree

"

 מכרו אותנו." "קנו אותנו חברה שמתחרה בנו." "אנחנו היינו האחרונים לדעת."" הופתענו לגלות שהם ניהלו מו"מ מאחורי הגב שלנו."

מאותו רגע התחילה תקופה של אי־ודאות. מי הולך, ומתי? האם יישארו הצוותים? האם המחלקות יתאחדו, יתפצלו, יתייתמו?

המקום שהיה הבית השני שלנו  משנה את פניו מקצה לקצה. ומה שלא יהיה  הוא כבר לא מרגיש כמו מקום בטוח.

שמענו הרבה הבטחות רובן כלליות. לא ברור מי עומד מאחוריהן, או עד מתי הן תקפות. אנחנו יודעים דבר אחד: האינטרסים של הבעלים החדשים יגברו על מה שבנינו פה בעשר אצבעות ."לא ברור מתי נמצא את עצמנו בחוץ  אבל זה רק עניין של זמן."

 

🎯  מבט של יועץ

אלה לא תגובות של עובדים מפונקים, ולא של מתנגדים לשינוי.אלה קולות של עובדים שראו את עצמם חלק מהלב הפועם של החברה –אנשים שתרמו, שהאמינו, שנשארו גם כשהיה קשה. ו הפעם  אף אחד לא שאל אותם. לא ספרו אותם .לא נתנו להם להיפרד מהמקום שהם קראו לו בית.

מה שאבד כאן הוא לא רק ביטחון תעסוקתי  אלא תחושת השייכות.

 

🔍 ניתוח ייעוצי

מיזוגים ורכישות הם מהלכים כלכליים לגיטימיים, אבל במישור התרבותי ־אנושי הם נושאים מטען רגשי עצום. כאשר ההנהלה מתמקדת בתהליכי העברת בעלות ואינטגרציה טכנולוגית, ומשאירה את האנשים באפלה, נוצרת טראומה ארגונית שקטה.

העובדים לא מתנגדים לשינוי עצמו הם מתנגדים לאופן שבו נמחקו מהשיח .כשאנשים מרגישים שקופים, הם מאבדים זהות, אחריות ומחויבות.

 

 

💡 תובנה ניהולית

המכירה עצמה אולי הייתה מהלך נכון, אבל ברגע ששכחתם את האנשים שנשארו –איבדתם את היסודות שעליהם נבנתה החברה.

מי שמוביל שינוי מוכרח לדעת לגעת גם בפחד, באובדן ובבלבול. לא רק באקסלים.

 

🧩 שאלות שכדאי לשאול בתהליך שינוי:

  • מי מרגיש שנותר מאחור?

  • מה עוד לא נאמר – כי "לא נעים"?

  • איך מחזירים תחושת שייכות במקום שנשבר בו האמון?

💡 

 

 
 
 

תגובות

דירוג של 0 מתוך 5 כוכבים
אין עדיין דירוגים

הוספת דירוג
bottom of page