תספרו את הזאבים

פחד עוסק בי, אומץ עוסק בשירות האחר

וזו אולי התורה כולה

הפחד שואל שאלות אחרות-

הוא לא שואל: מה צריך לעשות? מה משרת את הצוות?

הוא כן שואל: מה אם אראה טיפש? מה אם הם לא יאהבו אותי? מה אם אני איכשל?

איך מתגברים על זה? אמנם בשביל זה צריך לעבור תהליך שלם, ורצוי אצלנו (ווינק ווינק), אבל הנה כמה אקמולים מיידים שכדאי לקחת כשמרגישים את הזיעה הקרה ואת המחנק בגרון, רגע לפני החלטה:

1. שיימו את הפחד: פחד עמום נוטה להתרחב. פחד ספציפי נוטה להצטמצם.

תשאלו את עצמכם: מה בדיוק אני מפחד שיקרה כאן?

2. תספרו את הזאבים: הדמיון שלנו נוטה לתעתע ולהגזים. בראש שלנו יש להקה שלמה של זאבים שיתנגדו, יחלקו, יזלזלו, ייעלבו או יכעסו. כשאנחנו שואלים-על מי בדיוק בלהקה זה ישפיע באמת, אנחנו מגלים כמעט תמיד שהכמות קטנה הרבה יותר ממה שחשבנו.

3. תתמקדו במה שעומד לפניכם ברגע הזה: אתם לא צריכים אומץ לשנה הקרובה או לשבוע הקרוב. אתם צריכים אותו עבור השיחה הנוכחית.

4. פעולה עכשיו-ביטחון אח"כ- ביטחון עצמי מגיע בעקבות פעולה, לא לפניה. תדברו, קיימו את השיחה, תשאלו את השאלה, הגדירו את הגבול. אם תחכו שהביטחון יגיע, הפעולה לעולם לא תתרחש. לעולם לא.

5. התמקדו באחר: אחד הציטוטים האהובים עליי הוא של אנאיס נין- "החיים שלנו מצטמצמים או מתרחבים בהתאם למידת האומץ שלנו".

איך נדע לזהות מתי יש התרחבות ומתי צמצום? לפי השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו רגע לפני ההחלטה:

- איך אני נשאר מוגן? צמצום

-מה המשימה דורשת ממני להיות ולעשות עכשיו? התרחבות

-איך אצא טוב? צמצום

-מה אני רוצה לשרת? התרחבות

תדאגו להתרחבות מתמדת (וכדאי שזה יהיה בפעולות ולא בעוגות).

סוף שבוע מצוין

עידן

https://courageacademy.co.il/