חזרה לשגרה - האתגר של המשק הישראלי בתקופה שאחרי המלחמה (הנוכחית)

בתור יועץ ארגוני שפועל בישראל כבר יותר מעשרים שנה, אני חווה את התהליך המורכב הזה שוב ושוב - החזרה לשגרה לאחר מצב חירום.

השבועות האחרונים הם דוגמה מושלמת למה שאני רואה בשטח. אחרי תקופה אינטנסיביות של מלחמה עם איראן, עם הצהרות על הפסקת אש, ארגונים ברחבי הארץ עומדים עכשיו מול אותה שאלה מורכבת שתמיד מתעוררת: איך חוזרים לתפקוד נורמלי אחרי שהמציאות השתנתה לחלוטין?

מה שקרה לנו בשבועות האחרונים הוא הדגמה חיה למהות המשבר הארגוני. מעל 9,000 ישראלים עקורים מבתיהם, עסקים שנסגרו בעקבות ההתקפות, עובדים שחוו טראומה, ותהליכי עבודה שהשתבשו בלחץ החירום. לזה תוסיפו גם את המלחמה האיומה בעזה שלא נראה שהולכת להסתיים לעולם או משהו כזה, מאות ימי המילואים שביצעו עובדים רבים במשק בשנה ומשהו האחרונות, ובכלל, את המצב במדינה, ואנחנו בשחיקה אטומית.אבל עכשיו, כשהלחץ הישיר פוחת, לפחות בזירה אחת, מגיע השלב הכי מאתגר - הבנייה מחדש.

לא החזרה למה שהיה, כי מה שהיה כבר לא קיים. הבנייה של משהו חדש עם החוכמה שרכשנו מהמשבר.

מנהלים בארגונים שאני מלווה עכשיו מספרים את אותו הסיפור.

מנכ"ל של חברת פיננסים גדולה שאומר לי: "השבועיים האחרונים הפילו לי את האסימון שאנחנו לא באמת מוכנים למשברים.

עם כל ההכנות שיהיו, העובדים שלי היו בפאניקה, מערכות המידע ושירות הלקוחות שלנו נמתחו לקצה, ואף אחד לא יודע איך להתמודד עם עבודה מחוץ למשרד בלחץ כזה.

הוא צודק, וזו בדיוק הנקודה - המשבר חושף את החולשות הארגוניות שאנחנו מעדיפים לא לראות בזמנים רגועים.

העלויות הכלכליות של המלחמה האחרונה עצומות - תקציב הביטחון הישראלי צפוי להגיע ל-118 מיליארד שקל ב-2025. אבל מעבר למספרים הללו, יש עלות אנושית וארגונית שקשה למדוד. העובדה שאנשים חוו פחד אמיתי, שמשפחות היו מפוזרות, שעסקים נאלצו להתמודד עם חוסר וודאות מוחלט - זה משאיר צלקות עמוקות בתרבות הארגונית.

אבל הנה מה שאני רואה אצל הארגונים החזקים: הם לא מנסים למחוק את מה שקרה או לחזור בזמן. הם לוקחים את התקופה הזו ועושים בה שימוש.

חברת תוכנה בחיפה שאני עובד איתה, שחטפו לא מעט טילים במלחמה האחרונה קרוב מאוד למשרדים (הריקים) שלהם החליטה היום לקחת את החודש הקרוב ולעשות "מיפוי חוסן ארגוני" מלא. הם יושבים עם כל צוות, מנתחים מה עבד ומה לא עבד במהלך המשבר, ובונים פרוטוקולים חדשים. זה לא סתם תרגיל של משאבי אנוש - זה השקעה אמיתית בעתיד הארגון.

המציאות הישראלית מחייבת אותנו להיות מומחים בחזרה לשגרה. כל כמה שנים, לפעמים כל כמה חודשים, אנחנו חווים מצבי חירום שמערערים את הסדר הרגיל. אבל בדיוק בגלל זה אנחנו יכולים להיות חכמים יותר בתהליך הזה. הארגונים שלומדים לראות במשבר הזדמנות לחיזוק ולשיפור הם אלה שיוצאים חזקים יותר.

הסוד טמון בהבנה שהמשבר שינה את האנשים שלנו. עובד שישב בממ"ד עם הילדים שלו תוך כדי שטילים נופלים מסביב לא חוזר למשרד כאותו אדם. הוא חוזר עם הבנה עמוקה יותר על מה באמת חשוב בחיים, עם צורך בביטחון רגשי ובמשמעות בעבודה. מנהלים חכמים יודעים לחבק את השינוי הזה, לא להילחם בו.

ואם נחזור רגע שוב אל החברה שהזכרתי בחיפה, הם מנסים כרגע לבצע מהלך מבריק.

במקום לנסות לחזור למצב שהיה לפני המלחמה, הם מנסים להכניס למערכת שלהם "זמני התאוששות מובנים" - תקופות קצרות אחרי כל אירוע משמעותי שבהן הצוות לא מתמקד בפרודוקטיביות נטו (זה היה בשפע בכל התקופה האחרונה, כשהחברה עבדה במוד הישרדות וחירום, והצליחה לדלוור בגבורה תוצרים למרות הכל, ושאפו ענק להם) אלא בעיבוד ובחיזוק.

זה נראה כמו בזבוז זמן, אבל התוצאות מדברות בעד עצמן - הצוות שלהם יהיה כנראה יותר חזק, יותר מגובש, ויותר מוכן למשבר הבא.

זו המציאות הישראלית: אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות תמימים לגבי המשברים. הם יחזרו. השאלה היא אם נשתמש בכל משבר כדי להתחזק ולהתפתח, או שנתקע במעגל של התאוששות איטית וחזרה למצב תשוש. הארגונים הטובים ביותר בישראל הם אלה שהפכו את היכולת להתמודד עם משברים לחלק מהזהות הארגונית שלהם.

החזרה לשגרה היא אמנות. היא דורשת איזון עדין בין הכרה בכאב ובשינוי שחל, לבין מתן תחושת כיוון ותקווה לעתיד.

בישראל של 2025, אחרי המתיחות האחרונה עם איראן, הארגונים שיצליחו הם אלה שיבינו שהשגרה החדשה חייבת להיות חזקה יותר, חכמה יותר, ומוכנה יותר מהישנה.

#ייעוץארגוני #ניהולמשברים #מנהיגות #ישראל #חוסןארגוני

יניב אלטרס- יועץ ארגוני