לפני כמה ימים השתתפתי בשיחה עם קולגה, והוא שאל אותי שאלה שהייתה צריכה להיות פשוטה לכאורה: "למה אף אחד מהממשלה לא מדבר איתנו על מה שקורה עם AI? הוא לא דיבר על רגולציה. לא על חוקים. הוא דיבר על משהו בסיסי יותר - על מדינה שמבינה שמתרחש כאן משהו מהותי ורוצה לעזור לארגונים (ולאזרחים) להתכונן. "תראה מה קורה בסינגפור", הוא אמר. "הממשלה שם נותנת לכל אזרח 500 דולר (סינגפורי. סביב 350 דולר אמריקאי) ללמידה דיגיטלית. ועוד 4,000 דולר אחרי גיל 40. הם מבינים שזה לא עוד 'קורס השתלמות' – זו

איך להנהיג שינוי שאתה בעצמך לא מבין לחלוטין: מנהיגות בעידן האי-וודאות הטכנולוגית (ושאר מחשבות על מהפיכת ה- AI בארגונים)/ יניב אלטרס

חלק חדש בסדרת הפוסטים בנושא אתגרי הפיתוח הארגוני בעידן ה- AI

לפני שבועיים התקשרה אליי יועצת שלי. "אנחנו צריכים לדבר", היא אמרה. "יש לנו בעיה." הבעיה הייתה די פשוטה להסבר: הלקוח שאיתו היא עובדת השקיע המון כסף במערכת AI לניקוד ודירוג מועמדים לתפקידים, בברכתנו ובסיוענו. המערכת עבדה נהדר - עד שמישהו שם לב שהיא דוחה באופן שיטתי נשים מעל גיל 45 לתפקידי ניהול. "אף אחד לא תכנת אותה לעשות את זה", היא אמרה. "היא פשוט למדה מהנתונים של הלקוח. מהחלטות הגיוס שלהם מהעשר שנים האחרונות." ואז השאלה שהרסה לה את השינה: "מי אחראי? אני? הלקוח? המנהלים שאישר

ימים מרגשים עוברים עלינו כחברה ומדינה. המעבר החד מיום הזיכרון לטבח ה-7 באוקטובר, לבשורות על סיום המלחמה והתמונות המרגשות של השיבה הביתה של האחים מן השבי, לצד הכאב על אלו שחזרו בארונות, ועל אלו שעדיין לא חזרו, ואנחנו לא שוכחים אותם לרגע, בקיצור, לא משעמם פה, לא בכלל וממש לא לאחרונה. ועכשיו יושבים המנהלים, במיוחד אנשי משאבי אנוש, מול המסך ושואלים את עצמם: "טוב, ועכשיו מה?" איך חוזרים לשגרה כשאף אחד לא באמת זוכר מה זאת שגרה? איך קולטים בחזרה חיילי מילואים שחזרו אחרי חודשים ארוכי

איך אני יודע מתי AI טועה?" - זו שאלה שכיחה שמנהלים שואלים אותי לא מעט לאחרונה. אבל האמת? השאלה האמיתית היא איך אנחנו לומדים לנהל בעידן שבו ההחלטות מתקבלות יחד עם מכונות. בחלק התשיעי של הסדרה "האם באמת הרובוטים עומדים להחליף אותנו?" אני צולל לשאלה הכי מורכבת של מנהלים היום: מתי לסמוך על AI ומתי להתערב? כפי שאתם מבינים, זה לא פוסט טכנולוגי. זה פוסט על החרדה האמיתית, על שינוי תרבותי עמוק, ועל העובדה שהטמעת AI זה לא פרויקט של מערכות מידע - זה מהפכה ארגונית שדורשת את HR ופיתוח

האם באמת הרובוטים עומדים להחליף אותנו? חלק 8 - המנהל בעידן ה-AI, בין בקרה לאמון פוסט שמתחיל בקייס סטאדי בסדנת פיתוח מנהלים וממשיך בכמה תובנות שלי על ניהול בעידן ה- AI

אחרי שעברנו יחד על היבטי הכלכלה, המדיניות הציבורית והפסיכולוגיה של מהפכת ה ,AI בנינו אסטרטגיות אישיות להתמודדות, ודנו בשאלה האם עבודת...

אחרי שפרסמתי את החלק על "עבודה איטית" בעידן ה- AI קיבלתי תגובות מעניינות מקוראים ביקורתיים. חלקכם כאלו, ואני די גאה בעניין... השאלה שחזרה...

אחרי שעברנו יחד על ההיבטים הכלכליים של מהפכת הבינה המלאכותית דנו בשאלות הקשות של מדיניות ציבורית, צללנו לפסיכולוגיה העמוקה של החרדה...

בפוסטים הקודמים כתבתי על היבטי הכלכלה והמדיניות של מהפכת הבינה המלאכותית. אבל אם נרד רגע מהמאקרו למיקרו, אני מאמין שיש כאן משהו עמוק...

בפוסט הקודם שלי בנושא דיברתי על הזמנויות החדשות שנוצרות מהמהפכה הטכנולוגית, וניסיתי להשמיע קול קצת יותר מתון בשאלה "האם AI יחליף אותי בעבודה מחר בבוקר" אבל לצד האמירות המתונות (AI לא יחליף את כולמו מחר בבוקר) יש צד שני למטבע שפחות נוח לדבר עליו. כשאנחנו חוגגים את המשרות החדשות שייווצרו, מה עם אלו שיעלמו? מה עם אלה שלא יצליחו לעבור את המעבר הזה? כיועץ ארגוני, ויועץ העוסק בממשל ומדיניות ציבורית, אני מרגיש כי יש צורך להתבונן רגע על הפער הגדל בין מי שמצליח להסתגל למציאות החד